מורכבות הנפש ומורכבות האבחון הגרפולוגי
חלק א: פרולוג
השיטה החדשה – גרפולוגיה קולאז'ית
במאמר זה כוונתי להציג בפני אנשי המקצוע הגרפולוגים שיטה גרפולוגית חדשה, אותה אני מכנה בשם גרפולוגיה קולאז'ית. מתודה זאת התגבשה לאחר למעלה מארבעים שנות מחקר תיאורטי ומעשי בשדה הגרפולוגיה. מתודות גרפולוגיות רבות כתבו עד כה: המתודה על פי לודוויג קלגס, רוברט סאודק, הייס וגרוס, ויטליך, תאה לוינסון, אורסולה ללמונט וישראל אודם. כננס על כתפי ענקים, נבניתי מקצועית, אך הרגשתי שכל התיאוריות שהוצגו עד כה לא סיפקו אותי מבחינה תיאורטית ומעשית כאחד, למול "צווארי בקבוק" שנתקלתי בהם בתהליך האבחון. לכן, חשוב שאדגיש בפני הקורא מהם אותם "צווארי בקבוק" כלומר אותם קשיים, על מנת להבין את הפתרון המתבקש, באמצעות המתודה המכונה "גרפולוגיה קולאז'ית".
שיטה משמעה בלטינית מתודה ומקורה במילה הסינית תאו שמשמעותה דרך. מטרת הגרפולוגיה כמדע היא להציג דרך אובייקטיבית כלומר ברשות הרבים, פתוחה לביקורת, הפרכה ושכלול, לעומת אבחון גרפולוגי שמתבצע באופן סובייקטיבי על פי נקודת מבט פרטית של המאבחן. עד כה הוצגו מתודות גרפולוגיות מרובות ושונות על ידי הוגים שונים, כפי שתואר לעיל. היומרה המוצגת במאמר זה הינה להציג מתודה גרפולוגית שניתן להמירה למערכת מומחה ממוחשבת. מתודה זאת מבוססת על התיאוריה אודות "האישיות הקולאז'ית" .
השיטה החדשה מוצגת כתרשים זרימה של מערכת מומחה (Expert system)
תמונת רקע של המועמד: קבלת כתב היד של הנועץ או המועמד והבנת נתוני רקע כגון: גיל, שפת כתיבה, יד כתיבה, בריאות גופנית ונפשית.
מטרת האבחון: קביעת מטרת האבחון (אבחון תעסוקתי או ייעוץ אישי).
פרופיל התפקיד: אם זה אבחון תעסוקתי – יש להציג את הפרופיל האידיאלי של התפקיד, ובמקביל את הפרופיל האידיאלי של אותו תפקיד ביחס לדרישות הלקוח.
גרפו-גרמה: תיאור ומדידה של סימני כתב היד בתנועה, בצורה ובארגון.
גרפו-גרמה על פי טיפוסי א-ט שיוך כל סימן כתיבתי שתואר בסעיף 4, לאחד מטיפוסי א-ט. ישנם סימנים רבים שמשתייכים בו-זמנית לטיפוסים שונים. ההכרעה השיבוצית מושתתת על אלימינציה בשיטה של "אם... אז" שתתואר להלן.
פסיכו-גרמה: הצגת התכונות האישיותיות המאפיינות את המועמד באופן כמותי (גבוה, ממוצע נמוך) ובמקביל גם באופן איכותי על ידי הצגת תואר לתכונה הספציפית. מדובר בערב-רב של תכונות אישיותיות המחולקות על פי תפקודי אישיות: אנרגטיות, מזג, יצרים, רגשות, דימוי עצמי, בטחון עצמי, יחסי אנוש, ערכים, חשיבה, כושר ניהול, עמידה בלחץ וכו'.
על מנת להמיר את הגרפו-גרמה על פי טיפוסי א-ט (סעיף 5) לפסיכו-גרמה (סעיף 6), אנו נדרשים להבין את מקורות ההתהוות של כל תכונה אישיותית, ובמקביל לתאר את אותה תכונה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפועל באופן התנהגותי. כמו כן, הפרשנות של כל תכונה מושתתת על קורלציות לוקאליות בין סימן לבין תכונה, ובמקביל קורלציות של תסמונות טיפולוגיות (הסבר יוצג להלן).
דוח כתוב: הצגת יחסי הגומלין של התכונות המוצגות בפסיכו-גרמה (סעיף 6) בצורה פסיכודינמית, על פי תיאוריות פסיכולוגיות שונות, ובעיקר על בסיס "עקרון הפיצוי הנפשי".
המלצה: אם מדובר באבחון תעסוקתי, יש לקבוע את התאמתו לפי דרגות של גבוה, נמוך, ממוצע בהתאם לפרופיל האידיאלי והריאלי אודות התפקיד (סעיף 3).
המעבר מתורת הפוטנציות לתורת הגרפולוגיה הקולאז'ית
התיאוריה שאימצתי בתור כוכב צפון מאז 1977, היא של הגרפולוג ישראל אודם המכונה "תורת הפוטנציות", בעקבות ספרו "כתב היד ואישיות". אודם הציג במשנתו שתי מהפכות משמעותיות. במהפכה הראשונה הוא יצר טיפולוגיה גרפו-פסיכולוגית, כלומר הציג תסמונות כתיבתיות ומשם הגיע לקורלציות פסיכולוגיות. זהו חידוש מכיוון שרוב הגרפולוגיה מתבססת על טיפולוגיות פסיכולוגיות ומשם השערות גרפולוגיות. אודם הציג נימוקים גרפו-דינמיים בניסיון להסביר את התסמונות ההומוגניות של כל טיפוס וטיפוס. נימוקים אלו פתוחים לדיון ביקורתי ולכן הם עומדים במבחן ההפרכה המדעית. המהפכה השנייה, והיא הדרמטית מכולן, באה לידי ביטוי בכך שאודם הציג כתב היד כתרכובת של חלקי טיפוסים, דבר שגרם לי להשתהות במסקנה הפסיכולוגית שכנראה אישיות האדם מתאפיינת בריבוי זהויות. בעקבות זאת, לאחר שלושה עשורים, פרסמתי את מחקרי בנושא בספרי "האישיות הקולאז'ית". הכישלון המקצועי של אודם בא לידי ביטוי בכך שהוא לא הצליח להציג מתודה מובנית באבחון התרכובת האישיותית. מהלך 14 ספרים שהוא פרסם, הוא מדגים ריבוי של אבחונים של כתבי יד על בסיס התרכובת של טיפוס א-ט, אך ללא הצגת תיאוריה ולכן ללא הצגת מתודה מובנית. בנקודה זאת הבנתי שיש צורך להזיז את "אבן סיזיפוס" צעד אחד קדימה, ולשם כך, אני נדרש לסיוע תיאורטי מן הפסיכולוגיה.
רקע אישי
הצגת רקע אישי אודותיי בתחום המקצועי, איננו גחמה אקסיביזיוניסטית, אלא ניסיון לשתף את הקורא בשלבים השונים שעברתי בקריירה המקצועית שלי במהלך למעלה מ-40 שנה במחקר הגרפולוג, כאשר כל שלב הגיע לצומת של "אין מוצא" ונדרש היה לעבור לשלב הבא, עד לתיאוריה המוצגת במאמר זה המכונה "גרפולוגיה קולאז'ית".
בגיל 13 (כיתה ח') נודע לי על קיומה של דיסציפלינה המכונה גרפולוגיה. גרתי בבירת הנגב, באר-שבע המדברית והלכתי לספרייה הלאומית. נחשפתי לספרו הראשון של ישראל אודם "אדם וכתב ידו". ראיתי ספר עב-כרס ועמוס בכל עמוד ועמוד. הבנתי שיש פה משהו רציני, אך לא הייתי בשל לקרוא אותו. התחלתי לקרוא וללמוד את ספרו של אמנון אלוני "גרפולוגיה, תורת הכתב ואופי האדם" ובגיל 14 סיכמתי את כל הספר בפנקס כתום קטן ממדים koh inor (מי שמעוניין לקבל את סיכום הספר, אשלח בסריקה). בתקופת הצבא קראתי בעיון, אך עדיין בקושי רב את ספרו של אודם "אדם וכתב ידו". המסע החל. לאחר מכן בקפיצה חרגולית של שבע שנים בשנת 1977, רכשתי בהתרגשות רבה את ספרו השני של ישראל אודם "כתב היד ואישיות". כתבתי ביקורת על ספרו בעיתון "הארץ" ובמקביל כתבתי בכתב ידי מכתב לאודם והוא הזמין אותי לבקרו. במקביל סיימתי לימודי פסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל אביב ונחשפתי, לאחר 400 שעות סטאז', למתודולוגיה האבחונית הקלינית של סולת המבחנים: מבחן הכתמים ע"ש רורשאך, מבחן השלכתי TAT, ציור אדם ועץ, מבחן בנדר-גשטאלט ומבחן אינטליגנציה ע"ש וקסלר. לאחר מכן, עבדתי כגרפולוג מול חמישה מכונים פסיכולוגיים (פילת, מכון אדם מילא, מודיעין אזרחי, קינן שפי, מכון ביפ) ושם נחשפתי לסוללת המבחנים התעסוקתיים. ביצעתי השוואות אבחוניות בין האבחון הגרפולוגי שלי, לבין האבחונים של הפסיכולוגים התעסוקתיים. בשנת 2000 התחלתי פרויקט של מיחשוב הגרפולוגיה באמצעות בניית מערכת מומחה, במחיצתו של המדען הראשי (לשעבר) של אלביט ד"ר אילן תמש"ס, שהיה מומחה בראייה מלאכותית. באמצעות ראייה מלאכותית הוא זיהה את סימני כתב היד בכל שפה, ואני פיתחתי מערכת מומחה אבחונית. לאחר מכן, השלמנו את הפרויקט באמצעות אבחון סימני כתב היד בצורה דינמית דרך כתיבה על דיגיטייזר. פרויקט זה לא יצא לאור באופן שיווקי בגלל חשש שלי שמא אבצע אבחונים על בני אדם, מבלי שביצעתי מבחני תקפות מרובים בנדון, וגם אז חששתי לאפשר לאוטומטיזציה להכריע גורלות של אנשים. הדיסק של מערכת המומחה הממוחשבת נמצא באמתחתי, לכל מי שמעוניין להתנסות. לאחר מכן, ביצעתי במהלך 10 שנים 13 מחקרי תקפות אודות הגרפולוגיה תחת השגחה של מתודולוג חיצוני (פרופ' אלחנן מאיר). המחקרים הצליחו בצורה לא פרופורציונלית לקריטריונים של מדעי ההתנהגות, אך לא נפלתי על זרי הדפנה וטענתי שכל עוד הידע הוא ברשותי בלבד, הוא איננו ידע מדעי וכי עלי להוציא אותו לרשות הרבים באמצעות כתיבה תיאורטית ובמקביל הצגה של מערכת מומחה אוטומטית שאיננה תלויה בי. כתבתי את ספרי "כתב היד כראי הנפש, גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות", בנלווה למאמרים גרפולוגיים שפרסמתי בעיתון האגודה, במקביל בניתי מערכת מומחה ממוחשבת... כאן להוסיף את תמש"ס. לאחר מכן, עברתי התנסות של 15 שנים (פעם בחודש) בממד"ה (מדעי ההתנהגות בצה"ל) ששם, יחד עם פסיכולוגים אחרים, בחנו סגני אלופים ואלופי משנה בצה"ל לצורך קידום באמצעות מרכזי הערכה. למבחן מרכז הערכה התלוו גם כל מבחני האישיות ומבחני האינטליגנציה. דווח בצה"ל שהקורלציה בין הממצאים של מרכזי הערכה להצלחה בשטח הוא 0.1, כלומר לא תקף. צה"ל ממשיך במרכזי הערכה כחלק מתרבות ניהולית.
לימודי פסיכולוגיה קלינית, יחד עם התנסות בפסיכולוגיה תעסוקתית מול המכונים הפסיכולוגיים בממד"ה, הקנו לי פרופורציות על כל סוגיית האבחון הפסיכולוגי אודות אישיות האדם. לא לחינם כתבתי בספרי "כתב היד כראי הנפש, גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות" שהגרפולוגיה היא מלכת המבחנים האישיותיים. תיקפתי את טענתי בכך שהגרפולוגיה מושתתת על כתיבה והכתיבה, היא מטלה נוירו-מנטלית מורכבת המכילה גם את השפה, גם את הדיבור האילם וגם מיקרו-מוטוריקה עם בקרה אופטית. מטלה מורכבת זאת מכילה בתוכה אינפורמציה אישיותית מרובה. במקביל לכך הבנתי את כוחו של האבחון הגרפולוגי ביחס למבחנים הפסיכולוגיים האחרים, התעסוקתיים והקליניים כאחד.
מצד שני, חתרתי כל הזמן לקדם את התיאוריה הגרפולוגית, אך גם את הפרקטיקה, על פי קריטריונים מדעיים, כלומר לא לבחון הצלחה של גרפולוג, אלא לבחון הצלחה או הפרכה של השערות גרפולוגיות. התיאוריה המוצגת במאמר זה היא "חוד החנית" שהגעתי עד כה בהתפתחות המקצועית שלי, שהיא גם מרגשת מבחינה תיאורטית, אך גם זוכה להצלחה מרובה בעשייה הפרקטית שלי באבחונים גרפולוגיים לצרכים תעסוקתיים ולצרכים ייעוציים. אציג בפניכם את התיאוריה והיא כמובן פתוחה לפולמוס ביקורתי פורה.
אציג בפסקה הבאה את הדילמות המהותיות באבחון הגרפולוגי, שבגינן התגבשה התיאוריה החדשה אודות הגרפולוגיה הקולאז'ית.
חלק ב': רקע תיאורטי
הדילמות המהותיות באבחון הגרפולוגי (ובאבחון הפסיכולוגי בכלל)
ישראל אודם מציג בספרו "אדם וכתב ידו" את מה שמוכר בכל חקר הגרפולוגיה והוא שכל סימן גרפולוגי משנה את פרשנותו בהתאם לקונטקסט של יתר סימני כתב היד המצויים יחדיו. הוא מזכיר את דעתו של הגרפולוג הגרמני (נאצי) לודוויג קלאגס, שטען שצריך לאבחן את מכלול כתב היד על מנת לאפשר את אבחון הסימנים בצורה מבודדת. קלאגס כינה את המכלול במושג "האידיאה המנחה", אך הוא השאיר את אבחון האידיאה המנחה של הכתב כאבחון סובייקטיבי. אודם ראה כאתגר לבנות מתודה, אשר תאפשר לפרק את האידאה המנחה של כל הכתב בצורה אובייקטיבית ומדעית. לשם כך, הוא הציג תשע תסמונות כתיבתיות ובקורלציה להן תשעה טיפוסים פסיכולוגיים. כל טיפוס מהווה אידיאה מנחה. כפי שנאמר לעיל, התוספת החשובה והמהפכנית של אודם היא בכך שלדעתו כל כתב יד מתאפיין כתרכובת של חלקי טיפוסים, אך הוא לא הציג מתודה כיצד לבצע את האינטגרציה בהבנת התרכובת של טיפוסים בתיאור אישיות האדם.
מבנה האישיות, מה זאת אישיות, ארגון ושיבוש של תפקודים נפשיים הוא הבונה את האישיות. כאוס וסדר ושלושת האשכולות של הפרעות האישיות.
טיפוסי אישיות מייצגים סגנונות אישיות, טיפוסים, אקזיסטנציות
האדם איננו סכום תכונות, אלא סכום של טיפוסי אישיות
פרויד, יונג ואדלר: לוקליזם, הוליזם ואינטגרציה. לוקליזם תפקוד בנפרד, הוליזם זה טיפולוגיה ואינטגרציה זה פסיכודינמי. בין הטיפולוגיה לדינמי, יש שלב ביניים והוא התרכובת של הטיפוסים.
הערה:
עקרונות תורת הגשטאלט בגרפולוגיה הקולאז'ית.
התבנית הטובה: טיפוסי א-ט.
החלקים משנים את משמעותם בהתאם לשלם (השלם הוא יותר מסכום חלקיו).
כמה ניתן להחסיר מן הטיפוס כדי שעדיין הקבוע התפקודי יישמר.
פסיכודינמיקה של סגירת תבנית: רצף, דומות, בולטות, סגירות לפי תבנית.
יצירת דמות ורקע.
מאבק בין תבניות, מאבק בין אקזיסטנציות.
תורת ריבוי העצמיים, ריבוי האניים וריבוי הזהויות
הפסיכולוג מיטשל מציג קבל עם ועדה, את התיאוריה אודות "ריבוי העצמיים" ומדגיש שפרויד ראה את תפקודי האיד, אגו וסופר אגו כשלוש אישיויות באדם; קרל גוסטב יונג סבר שיש ריבוי של עצמיים בתוכנו, אשר באים לידי ביטוי במהלך הביוגרפיה. יונג השפיע על ד"ר האל סטון וד"ר סידרה סטון בפיתוח תיאוריה אודות "ווייס דיאלוג", הגורסת שהנפש האנושית מורכבת באופן טבעי מדמויות רבות שניתן לכנותן גם חלקים, קולות, דמויות-משנה ועוד. לכל דמות אישיות מובחנת משלה הכוללת רצונות, דחפים, צרכים, יכולות, זווית ראייה ורגישויות; מלאני קליין דיברה אודות "הזהות הקליידוסקופית" המרכיבה את אישיות האדם; דונלד ויניקוט הדגיש את הפיצול האישיותי בכל אחד מאיתנו בין העצמי האמיתי לעצמי המזויף; ג'ויס מקדוגל הציגה תיאוריה אודות מבנה נפש האדם כמורכבת משחקנים והיא כינתה זאת במונח "תיאטרוני הנפש"; סטיבן א' מיטשל הציג את אישיות האדם כמורכבת מזיכרונות על ציר הזמן ובמקביל את האישיות כמורכבת כריבוי עצמיים באופן מבני. צבי גיורא הציג מחקרים הגורסים שהמוח והאישיות מתאפיינים, לא רק באוטונומיה אחת, אלא יש מערכות בקרה מרובות ולכן אוטונומיות מרובות; הפסיכיאטר הישראלי שלמה מנדלוביץ משנה את מושג העצמי למושג האני וגורס שהאישיות מורכבת מ"ריבוי אניים".
החידוש בתיאוריה שלי שהוצגה בספרי "האישיות הקולאז'ית" הוא בכך שאני טוען שהאישיות של האדם מתאפיינת בריבוי זהויות (ריבוי אישיויות) באופן נורמטיבי ונורמלי, כאשר ריבוי הזהויות מתאפיין בריבוי של הפרעות אישיות. כל אחד מאיתנו מתאפיין בתשע הפרעות אישיות בעוצמות שונות (בין 0-100%) ויחסי הגומלין בין הפרעות האישיות הללו, הם הבונים את זהותנו.
התנהגות בני האדם מתאפיינת לרוב כהתנהגות לא עקבית ולא קוהרנטית. לדוגמא כל אחד מאיתנו חווה את עצמו לפרקים רגוע ולפרקים עצבני, לפרקים עם בטחון עצמי ולפרקים עם דימוי עצמי נמוך, לפרקים קשוח ולפרקים רך. לרוב אנו נוטים להסביר את ההתנהגות הלא עקבית כמצבי רוח משתנים, או לסירוגין כתגובות לסיטואציות שונות. לא ולא. הפרדיגמה המוצגת בתיאוריה אודות האישיות הקולאז'ית, גורסת שההתנהגויות הלא עקביות הללו בחיי היומיום, נובעות מכך שאנו מוציאים מן הכוח אל הפועל דפוסי התנהגות המושתתים על זהויות שונות המאפיינות את אישיותנו.
הגרפולוגיה הקולאז'ית מבוססת על ההנחה הפסיכולוגית שאישיות האדם מתאפיינת בריבוי זהויות ובמקביל בניסיון לבצע אינטגרציה ביניהן. חוסר אינטגרציה מובילה לדיסוציאציה נוירוטית ובצורה קיצונית יותר לפירוק פסיכוטי. כל אחד מאיתנו מתאפיין בריבוי אישיויות (ריבוי זהויות) באופן נורמטיבי ונורמלי. גישה זאת מבוססת על תיאוריות שונות שמצדדות בכך, אך החידוש המוצג הינו שהאישיות מרובת הזהויות מתאפיינת בהפרעות אישיות אצל כל אחד מאיתנו במינונים שונים וביחסי גומלין שונים. אישיות האדם איננה אוסף של תכונות סטטיות וגם איננה מתאפיינת בפסיכודינמיקה של וקטורים שונים, אלא אישיות האדם מתאפיינת כפסיפס וקולאז' של סגנונות קיום-אקזיסטנציות. שכן, הטענה המוצגת הינה שהפרעות האישיות בעוצמה נמוכה, חופפות לטיפוסי האישיות וטיפוסי האישיות מייצגים סגנונות קיום והסתגלות עם הגיון פנימי משלהם. הטענה הינה שכל אדם מתאפיין בריבוי של זהויות והפסיכודינמיקה הפנים-אישיותית מתאפיינת ביצירת קואליציות מול אופוזיציות בין הזהויות השונות, והיא באה לידי ביטוי בדפוסי התנהגות מגוונים כפונקציה של אותן הפרעות האישיות.
חלק ג': הפרקטיקה
קבלת כתב יד
הגדרת מטרת האבחון, אם זה תעסוקתי אז צריך פרופיל תעסוקתי שיהווה קנה מידה.
שלב א': זיהוי סימני כתב יד
שלב ב': שיוך סימני כתב היד לטיפוסי א-ט ("אם-אז"). הצגת גרפו-גרמה.
שלב ג': להמיר את הגרפו-גרמה לפסיכוגרמה (תפקודים ותכונות אישיות, הצגת כימות בין 0-5 – התכונה קיימת או לא קיימת ודרגות אמצע ותוספת איכותית של תיאור התכונה).
שלב ד': שלב זה בא להסביר כיצד מעבירים את הגרפוגרמה לפסיכוגרמה. מתברר שכל תכונה מחייבת הסבר לגבי מקורה. למשל: ביישנות יכולה לנבוע מאישיות חסרת בטחון, או מדימוי עצמי מבוקר. כי אז התסמונת הגרפולוגית תהיה שונה. בנוסף לכך, אנו נדרשים לתרגם תכונה להתנהגות אופרטיבית ויש התנהגויות שונות המסוגלות לייצג את אותה תכונה.
שלב ה': תיאור הפסיכוגרמה לפי טיפוסי א-ט, כלומר תיאור התכונות על פי שיוכם לטיפוסים. תיאור הפסיפס הקולאז'י, תוך הצגת הטיפוס הדומיננטי ובמקביל את הדינמיקה של סירקולציה בין הטיפוסים שזה הפסיכודינמיקה המערכתית.
שלב ו': תיאור האישיות של האדם בדוח כתוב כסיפור, המייצג את הסירקולציה של הנפש. (מטרת הסירקולציה של הנפש היא לשמור על הומאוסתזיס כלומר על קביעות פנימית-חוק שימור הנפש, בין פיצול לבין כילול בין הטיפוסים, כלומר דמות ורקע).
מה זאת אישיות: ארגון של תפקודים נפשיים ובמקביל שיבוש התפקודים.
האישיות מתארגנת על בסיס בידול מול כילול.
חוק שימור הנפש מתפתח מאוחר יותר לבידול קולאז'י מול דמות דומיננטית.
הבידול והכילול יוצרים את שלושת האשכולות של הפרעות האישיות.
בתהליך ההתפתחות יש פיקסציה על אחד מהשלבים וזה השונות. דמות ורקע.
יחד עם זאת, עקרון הפיצוי מבוסס על סירקולציה בין הפוטנציות גם כאשר יש אחד דומיננטי.
קבלת כתב היד.
מדידת סימנים.
שיוך הסימנים ל-א-ט – גרפו-גרמה.
קביעת דרוג בין הפוטנציות לפי כמות אך גם לפי איכות.
המרת הגרפו-גרמה לפסיכו-גרמה.
המרת הפסיכוגרמה לסעיף 6.
גרפולוגיה תעסוקתית, פסיכיאטרית וקרימינולוגית.
כל תשובה חייבת להיות מבוססת על טיפוס אידיאלי או תכונה אידיאלית, כלומר נקודת ייחוס.
המפגש בין פרויד, יונג ואדלר, זה המפגש בין תורת התכונות, תורת הטיפוסים-ארכיטיפים ועקרון הפיצוי הפסיכו-דינמי. בין לבין ישנה התרכובת הקולאז'ית.
הגרפולוגיה הקולאז'ית טוענת שכל אדם הוא זהות קולאז'ית.
הבעיה היא להמיר תכונה להתנהגות גלויה לעין בתיאור של האישיות.