הרצון להיות אל
עקרון הפיצוי בין הרצוי למצוי
ההתמודדות מול מצוקות נפשיות מושתתת על מה שמכונה "עקרון הפיצוי" בנפש האדם. עקרון הפיצוי מתאפיין בגלגולים תיאורטיים שונים. הבה נציג אותם.
הרופא היווני היפוקרטס טען שכל מחלה (הפצע) מתאפיינת בניסיון לרפא את עצמה. לכן, עקרון הפיצוי על פי היפוקרטס בא לידי ביטוי בשילוב הקומפלמנטרי בין הפצע לבין הניסיון לרפא את הפצע.
ההשפעה של היפוקרטס על הרפואה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה באה לידי ביטוי בכך שניסו להציג את הקליניקה כלומר את הסימפטומים של המחלה כמשלבים גם את הסימפטומים של החסך-הפצע אך גם את הסימפטומים של הניסיון להתרפא. בשפה המקצועית זה מכונה סימפטומים נגטיביים מול סימפטומים פוזיטיביים.
השאלה ששואל היפוקרטס: מדוע יש מחלה? באה לידי ביטוי בשתי אסכולות רפואיות שונות. אסכולה אחת מכונה: אקסטרנליסטית וקאוזלית- חיצונית וסיבתית והטענה הינה שלכל מחלה יש סיבה כלומר מחולל. האסכולה השנייה המיוצגת על ידי היפוקרטס ומכונה גנרליסטית, גורסת שמחלה נוצרת כתוצאה לא מסיבות חיצוניות אלא מסיבות פנימיות (גנרליסטי) בעקבות ערעור של שיווי המשקל הפנימי של האורגניזם. כל אורגניזם חי מתאפיין באופן טבעי בתנודה בין חתירה לשיווי משקל- הומאוסתזיס לבין צורך להפר את שיווי המשקל (גם בגלל לחצים חיצוניים המחייבים התאמות חדשות וגם בגלל שעודף שיווי משקל יוצר איבון) לכן, עקרון הפיצוי של המחלה על פי היפוקרטס מתאפיין בשילוב של בריאות וחולי כאחד.
על פי הפסיכולוג אלפרד אדלר עקרון הפיצוי מתאפיין ביחס בין רגשי נחיתות לרגשי עליונות. את התיאוריה האדלריאנית פיתחה פסיכולוגית נירה כפיר וגרסה שנפש האדם מפתחת אסטרטגיות חדשות אשר באות למנוע חזרה לטראומות עבר. כלומר אם חווית חוסר בקבלת אהבה אתה מפתח אסטרטגיה של פליזריות, אם חווית חווית עבר של סמכותיות יתר, אתה מפתח אסטרטגיה של סמכותיות כנגד, אם חווית עזובה ובדידות אתה מפתח אסטרטגיה של צורך במשמעות חיים וכך הלאה.
על פי הפסיכולוג קרל רוג'רס עקרון הפיצוי הנפשי בא לידי ביטוי בפער בין הרצוי למצוי. ככל שהפער גדול יותר המצוקה גדולה יותר. ברמה רצויה ונורמלית חשוב שנחייה בפער בין הרצוי למצוי ככח דוחף להגשמה עצמית. אך אם הפער גדול מדי ובלתי ניתן לסגירה זה גורר למצוקה נפשית.
המודל החדש אותו אני מציג על פי עקרון הפיצוי הנפשי מבוסס על הדיכוטומיה האישיותית שלנו. כל אחד מאיתנו מתאפיין בפיצול בין האישיות לבין התודעה העצמית. האישיות גורמת לנו להתנהג באופן סיבתי. התודעה העצמית גורמת לנו להתנהג באופן תכליתי, רצוני ועל בסיס בחירה חופשית. הפער בתוכנו הוא בין הטבע-האישיות לבין החירות-התודעה העצמית. מצד אחד, אנחנו כבולים למבנה האישיותי שלנו ופועלים על בסיס השפעתו- המצוי ומצד שני, אנו חופשיים לבחור את הרצוי על פי רצוננו.
על פי טענת הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר, האדם חווה באמצעות התודעה העצמית (כח הדמיון התכליתי לעבר המחר ולעבר מצבים שטרם נוצרו) את רצונו להיות אל. שכן, לתודעה העצמית יש את החירות לדמיין ולחשוב על הכל. לרצות להיות אל משמע גם לשאוף לחיי נצח (להימנע ממוות, מזיקנה וממחלות) וגם להיות כל-יכול (עוצמה וכח כלפי אחרים, אי-תלות וחופש מוחלט).
על מנת לחוות מבחינה פסיכולוגית את היותך אל מבחינת חיי נצח- אתה נדרש לתרגל את מה שמכונה התודעה הריקה. התודעה הריקה באה לידי ביטוי בכך שאתה לא חושב על כלום, אתה מאפס ומאיין את האגו, אתה מרגיש חלק מן היקום. באותו רגע אתה חווה את ההשתייכות שלך לזרימה הנצחית של היקום. לעומת זאת, על מנת לחוות את תחושת האל ככל יכול אתה נדרש לחוות תודעה מלאה, משמע צורך אגוצנטרי להצליח, לנכס דברים, גם של כסף, כח, כבוד, יצרים, תשוקות וכו'. נוצר פיצול בתודעה של האדם בין התודעה הריקה לבין התודעה המלאה. אם אתה מממש עד תום את התודעה המלאה אתה נחלש בתודעה הריקה ואם אתה מצליח להגיע לתודעה הריקה אתה נחלש במלאה. עקרון הפיצוי בא לידי ביטוי באיזון הקומפלמנטרי בין שני סוגי התודעות- האחד בא על חשבון השני.
מצד אחד, התודעה העצמית נבנית על בסיס השפעת האישיות של האדם ומצד שני, יש לה את החירות להתנתק מהשפעות האישיות ולדמיין את מה שהיא רוצה (מחוץ לתכונות האופייניות לאדם) ובכח הרצון לנסות לממש זאת. חשוב להדגיש שלרוב התודעה הריקה למול התודעה המלאה שבאדם, היא מושפעת מן המבנה האישיותי. הפער בין הרצוי למצוי בא לידי ביטוי בפער בין התודעה הריקה שהיא הרצוי לבין התודעה המלאה שהיא המצוי.
המצוקה הנפשית בלתי ניתנת לפתרון. שכן, אם זכית במצוי-בסגנון חיים של דואינג ויתרת על הרצוי-סגנון חיים של ביאינג ואם אתה חותר אל הרצוי אתה מוותר על המצוי.
נשאלת השאלה האם אדם שהוא ניחן באישיות של טיפוס ג' האימפולסיבי יחפש פיצוי קומפלמנטרי-מתקן באמצעות תודעה ריקה של טיפוס ה' האוטיסטי. דוגמא אחרת: האם אדם בעל אישיות כפייתית, טיפוס ז', יחפש פיצוי באמצעות תודעה אנארכית, טיפוס ט' וכך הלאה: הטיפוס האינטגרטיבי יחפש פיצוי באמצעות הטיפוס הרציונלי, הטיפוס העצבני, טיפוס ח' יחפש פיצוי באמצעות הטיפוס הרגוע והנינוח, טיפוס א' וכו'.
או שמא יש פרלליזם-מקבילה בין הטיפוס האישיותי לבין התודעה האישיותית. התשובה הרבה יותר מורכבת מכיוון שכל אחד מאיתנו מתאפיין בקולאז' של 9 טיפוסים בעוצמות שונות וביחסי גומלין שונים. לפרקים אדם מפתח אסטרטגיות פיצוי הפוכות כמו שתאר אדלר ונירה כפיר ולפרקים התודעה רק מעצימה את כיוון האישיות. השאלה נשארת פתוחה מכיוון שהפתרון הוא ייחודי אצל כל אדם ואדם.
אדגים את כתבי היד הבאים ואראה כיצד מתחוללים יחסי הגומלין בין האישיות לבין התודעה, בין הטבע לבין החירות על פי עקרון הפיצוי או המשלים (ההפוך) או המעצים (הזהה).
עקרון הפיצוי בין האישיות לבין התודעה מכיל בתוכו את עקרון הפיצוי של אדלר, נחיתות מול פיצוי, את הפצע מול הריפוי. השאלה אם זה בא לידי ביטוי בהשלמה קומפלמנטרית של התודעה כלפי האישיות או בהעצמה של האישיות באמצעות התודעה (סעיף 12, 13).
סיכום:
הנפש פועלת כמו אורגניזם ביולוגי על פי עקרון הפיצוי השומר על שיווי משקל.
היפוקרטס: עקרון הפיצוי של מחלה מול ריפוי.
סידנהם, ג'קסון ואיי: עקרון הפיצוי של סימפטומים פוזיטיביים מול נגטיביים.
אלפרד אדלר: עקרון הפיצוי על פי רגשי נחיתות מול רגשי עליונות.
נירה כפיר: עקרון הפיצוי על בסיס טראומה מול אסטרטגיה חדשה הפוכה לטראומה המגינה שלא לחזור לטראומה.
קרל רוג'רס: עקרון הפיצוי בפער בין הרצוי למצוי.
יגאל ורדי: עקרון הפיצוי בין אישיות לתודעה, בין טבע לחירות.
יגאל ורדי: עקרון הפיצוי בין תודעה ריקה (ביאינג) לבין תודעה מלאה (דואינג).
שאלה: האם התודעה מפצה על האישיות כאסטרטגיה הפוכה או שהיא מקבילה לאישיות ומעצימה אותה (האם האישיות יוצרת אידיאולוגיה שמשרתת אותה או אידיאולוגיה מנוגדת.
יגאל ורדי: עקרון הפיצוי החדש איננו דיכוטומי אלא בנוי על השילוש הדיאלקטי הסינכרוני של איד מול סופר-אגו והאגו באמצע (פרויד) או של הממשי מול הסימבולי והסמלי באמצע (לאקאן). עקרון הפיצוי הוא בין האדם לבין הציפיות שלו להיות אלוהים.
בגרפולוגיה עקרון הפיצוי על פי השילוש הדיאלקטי הוא כדלהלן: התנועה מקבלת פיצוי על ידי ארגון (היש מול האין) והצורה מגשרת ביניהם.
כתב היד מלמדנו שהאישיות והתודעה נבחנים על בסיס אותם סימני כתב יד. התודעה היא החלק הקוגניטיבי שבאדם.
על מנת להבין את יחסי הגומלין של עקרון הפיצוי בין האישיות לתודעה עלינו לבחון את כתב היד על בסיס יחסי הכוחות של תנועה, צורה, ארגון ואז לראות האם הקוגניציה האידיאולוגית מפצה או מעצימה על מבנה האישיות.
נבחן היכן הפצע הנפשי מול הניסיון להתרפא, היכן הנחיתות מול העליונות, היכן הטראומה מול האסטרטגיה המתקנת, היכן הציפיות- הרצוי מול המצוי, היכן הדואינג מול הביאינג. נבחן את הפער במצבו של האדם בפרט לעומת רצונו להיות אל (כל יכול עם חיי נצח) ועד כמה הוא מצליח לממש זאת מנטלית והתנהגותית.