ההתמודדותמול מצוקות נפשיות מושתתת על מה שמכונה "עקרון הפיצוי" בנפשהאדם. עקרון הפיצוי מתאפיין בגלגולים תיאורטיים שונים. הבה נציג אותם. הרופאהיווני היפוקרטס טען שכל מחלה (הפצע) מתאפיינת בניסיון לרפא את עצמה. לכן,עקרון הפיצוי על פי היפוקרטס בא לידי ביטוי בשילוב הקומפלמנטרי בין הפצעלבין הניסיון לרפא את הפצע. ההשפעהשל היפוקרטס על הרפואה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה באה לידי ביטוי בכך שניסו להציגאת הקליניקה כלומר את הסימפטומים של המחלה כמשלבים גם את הסימפטומים של החסך-הפצעאך גם את הסימפטומים של הניסיון להתרפא. בשפה המקצועית זה מכונה סימפטומיםנגטיביים מול סימפטומים פוזיטיביים.
השאלהששואל היפוקרטס: מדוע יש מחלה? באה לידי ביטוי בשתי אסכולות רפואיות שונות.אסכולה אחת מכונה: אקסטרנליסטית וקאוזלית- חיצונית וסיבתית והטענה הינה שלכל מחלהיש סיבה כלומר מחולל. האסכולה השנייה המיוצגת על ידי היפוקרטס ומכונה גנרליסטית,גורסת שמחלה נוצרת כתוצאה לא מסיבות חיצוניות אלא מסיבות פנימיות (גנרליסטי)בעקבות ערעור של שיווי המשקל הפנימי של האורגניזם. כל אורגניזם חי מתאפיין באופןטבעי בתנודה בין חתירה לשיווי משקל- הומאוסתזיס לבין צורך להפר את שיווי המשקל (גםבגלל לחצים חיצוניים המחייבים התאמות חדשות וגם בגלל שעודף שיווי משקל יוצר איבון)לכן, עקרון הפיצוי של המחלה על פי היפוקרטס מתאפיין בשילוב של בריאות וחולי כאחד.
עלפי הפסיכולוג אלפרד אדלר עקרון הפיצוי מתאפיין ביחס בין רגשי נחיתותלרגשי עליונות. את התיאוריה האדלריאנית פיתחה פסיכולוגית נירה כפיר וגרסה שנפשהאדם מפתחת אסטרטגיות חדשות אשר באות למנוע חזרה לטראומות עבר.כלומר אם חווית חוסר בקבלת אהבה אתה מפתח אסטרטגיה של פליזריות, אם חווית חוויתעבר של סמכותיות יתר, אתה מפתח אסטרטגיה של סמכותיות כנגד, אם חווית עזובה ובדידותאתה מפתח אסטרטגיה של צורך במשמעות חיים וכך הלאה.
עלפי הפסיכולוג קרל רוג'רס עקרון הפיצוי הנפשי בא לידי ביטוי בפער ביןהרצוי למצוי. ככל שהפער גדול יותר המצוקה גדולה יותר. ברמה רצויה ונורמליתחשוב שנחייה בפער בין הרצוי למצוי ככח דוחף להגשמה עצמית. אך אם הפער גדול מדיובלתי ניתן לסגירה זה גורר למצוקה נפשית.
המודלהחדש אותו אני מציג על פי עקרון הפיצוי הנפשי מבוסס על הדיכוטומיה האישיותית שלנו. כלאחד מאיתנו מתאפיין בפיצול בין האישיות לבין התודעה העצמית. האישיות גורמתלנו להתנהג באופן סיבתי. התודעה העצמית גורמת לנו להתנהג באופן תכליתי,רצוני ועל בסיס בחירה חופשית. הפער בתוכנו הוא בין הטבע-האישיות לבין החירות-התודעההעצמית. מצד אחד, אנחנו כבולים למבנה האישיותי שלנו ופועלים על בסיס השפעתו-המצוי ומצד שני, אנו חופשיים לבחור את הרצוי על פי רצוננו.
עלפי טענת הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר, האדם חווה באמצעות התודעה העצמית(כח הדמיון התכליתי לעבר המחר ולעבר מצבים שטרם נוצרו) את רצונו להיות אל.שכן, לתודעה העצמית יש את החירות לדמיין ולחשוב על הכל. לרצות להיות אלמשמע גם לשאוף לחיי נצח (להימנע ממוות, מזיקנה וממחלות) וגם להיותכל-יכול (עוצמה וכח כלפי אחרים, אי-תלות וחופש מוחלט).
עלמנת לחוות מבחינה פסיכולוגית את היותך אל מבחינת חיי נצח- אתה נדרש לתרגל את מהשמכונה התודעה הריקה. התודעה הריקה באה לידי ביטוי בכך שאתה לא חושב עלכלום, אתה מאפס ומאיין את האגו, אתה מרגיש חלק מן היקום. באותו רגע אתה חווה אתההשתייכות שלך לזרימה הנצחית של היקום. לעומת זאת, על מנת לחוות את תחושת האל ככליכול אתה נדרש לחוות תודעה מלאה, משמע צורך אגוצנטרי להצליח, לנכס דברים,גם של כסף, כח, כבוד, יצרים, תשוקות וכו'. נוצר פיצול בתודעה של האדם בין התודעההריקה לבין התודעה המלאה. אם אתה מממש עד תום את התודעה המלאה אתה נחלש בתודעההריקה ואם אתה מצליח להגיע לתודעה הריקה אתה נחלש במלאה. עקרון הפיצוי בא לידיביטוי באיזון הקומפלמנטרי בין שני סוגי התודעות- האחד בא על חשבון השני.
מצדאחד, התודעה העצמית נבנית על בסיס השפעת האישיות של האדם ומצד שני, ישלה את החירות להתנתק מהשפעות האישיות ולדמיין את מה שהיא רוצה (מחוץ לתכונותהאופייניות לאדם) ובכח הרצון לנסות לממש זאת. חשוב להדגיש שלרוב התודעה הריקה למולהתודעה המלאה שבאדם, היא מושפעת מן המבנה האישיותי. הפער בין הרצוי למצויבא לידי ביטוי בפער בין התודעה הריקה שהיא הרצוי לבין התודעה המלאהשהיא המצוי.
המצוקההנפשית בלתי ניתנת לפתרון. שכן, אם זכית במצוי-בסגנון חיים של דואינגויתרת על הרצוי-סגנון חיים של ביאינג ואם אתה חותר אל הרצוי אתה מוותר עלהמצוי.
נשאלתהשאלה האם אדם שהוא ניחן באישיות של טיפוס ג' האימפולסיבי יחפש פיצויקומפלמנטרי-מתקן באמצעות תודעה ריקה של טיפוס ה' האוטיסטי. דוגמא אחרת: האם אדםבעל אישיות כפייתית, טיפוס ז', יחפש פיצוי באמצעות תודעה אנארכית, טיפוס ט' וכךהלאה: הטיפוס האינטגרטיבי יחפש פיצוי באמצעות הטיפוס הרציונלי, הטיפוס העצבני,טיפוס ח' יחפש פיצוי באמצעות הטיפוס הרגוע והנינוח, טיפוס א' וכו'.
או שמא יש פרלליזם-מקבילה בין הטיפוס האישיותי לבין התודעה האישיותית.התשובה הרבה יותר מורכבת מכיוון שכל אחד מאיתנו מתאפיין בקולאז' של 9 טיפוסיםבעוצמות שונות וביחסי גומלין שונים. לפרקים אדם מפתח אסטרטגיות פיצוי הפוכות כמושתאר אדלר ונירה כפיר ולפרקים התודעה רק מעצימה את כיוון האישיות. השאלה נשארתפתוחה מכיוון שהפתרון הוא ייחודי אצל כל אדם ואדם.
אדגים את כתבי היד הבאים ואראה כיצד מתחוללים יחסי הגומלין בין האישיות לבין התודעה, בין הטבע לביןהחירות על פי עקרון הפיצוי או המשלים (ההפוך) או המעצים (הזהה).
עקרוןהפיצוי בין האישיות לבין התודעה מכיל בתוכו את עקרון הפיצוי שלאדלר, נחיתות מול פיצוי, את הפצע מול הריפוי. השאלה אם זה בא לידי ביטוי בהשלמהקומפלמנטרית של התודעה כלפי האישיות או בהעצמה של האישיות באמצעות התודעה (סעיף12, 13).
סיכום:
1. הנפשפועלת כמו אורגניזם ביולוגי על פי עקרון הפיצוי השומר על שיווי משקל.
- היפוקרטס: עקרון הפיצוי של מחלה מול ריפוי.
- סידנהם,ג'קסון ואיי: עקרון הפיצוי של סימפטומים פוזיטיביים מול נגטיביים.
- אלפרד אדלר: עקרון הפיצוי על פי רגשי נחיתות מול רגשי עליונות.
- נירה כפיר: עקרון הפיצוי על בסיס טראומה מול אסטרטגיה חדשה הפוכה לטראומה המגינה שלאלחזור לטראומה.
- קרלרוג'רס: עקרון הפיצוי בפער בין הרצוי למצוי.
- יגאלורדי: עקרון הפיצוי בין אישיות לתודעה, בין טבע לחירות.
- יגאלורדי: עקרון הפיצוי בין תודעה ריקה (ביאינג) לבין תודעה מלאה (דואינג).
- שאלה: האם התודעה מפצה על האישיות כאסטרטגיה הפוכה או שהיא מקבילה לאישיות ומעצימה אותה(האם האישיות יוצרת אידיאולוגיה שמשרתת אותה או אידיאולוגיה מנוגדת.
10. יגאלורדי: עקרון הפיצוי החדש איננו דיכוטומי אלא בנוי על השילוש הדיאלקטי הסינכרוני שלאיד מול סופר-אגו והאגו באמצע (פרויד) או של הממשי מול הסימבולי והסמלי באמצע(לאקאן). עקרון הפיצוי הוא בין האדם לבין הציפיות שלו להיות אלוהים.
11. בגרפולוגיהעקרון הפיצוי על פי השילוש הדיאלקטי הוא כדלהלן: התנועה מקבלת פיצוי על ידי ארגון(היש מול האין) והצורה מגשרת ביניהם.
12. כתבהיד מלמדנו שהאישיות והתודעה נבחנים על בסיס אותם סימני כתב יד. התודעה היא החלקהקוגניטיבי שבאדם.
13. עלמנת להבין את יחסי הגומלין של עקרון הפיצוי בין האישיות לתודעה עלינו לבחון את כתבהיד על בסיס יחסי הכוחות של תנועה, צורה, ארגון ואז לראות האם הקוגניציההאידיאולוגית מפצה או מעצימה על מבנה האישיות.
14. נבחןהיכן הפצע הנפשי מול הניסיון להתרפא, היכן הנחיתות מול העליונות, היכן הטראומה מולהאסטרטגיה המתקנת, היכן הציפיות- הרצוי מול המצוי, היכן הדואינג מול הביאינג. נבחןאת הפער במצבו של האדם בפרט לעומת רצונו להיות אל (כל יכול עם חיי נצח) ועד כמההוא מצליח לממש זאת מנטלית והתנהגותית.
מתוך הרצאה בכנס אגודה גרפולוגי נובמבר 2015 - מצוקות והתמודדות