התודעה, המודעות העצמית והאישיות — האבחון הגרפולוגי

על פי האבחון הגרפולוגי

חלק א':

רקע תיאורטי

תודעה ומודעות עצמית בהיררכיה האבולוציונית

מותר האדם מן הבהמה זאת השפה, הדיבור והחשיבה. התודעה והמודעות העצמית הם נזר הבריאה. אמנם נכון, תפקודים אלו קיימים גם בצורה מזערית אצל בעלי חיים נמוכים יותר בהיררכיה האבולוציונית. למשל, קיימת טענה שלכלבים יש תודעה אך אין להם מודעות עצמית. יתר על כן, ישנם ביולוגים עכשוויים הגורסים שהתודעה קיימת באופן הכרחי בעצם קיומו של החי המסתגל לסביבה. לטענתם, ההסתגלות מחייבת תודעה מינימלית על מנת לאפשר את קבלת ההחלטות בהסתגלות. לטענת הביולוגים הללו, ניתן להראות את דבר קיומה של תודעה גם אצל בעלי חיים חד-תאיים שמייצגים את התחלת האבולוציה ואת ההסתגלות המינימלית מבחינת מורכבות התנהגותית. ואף על פי כן, ניתן לומר שאין ספק שהמייחד את האדם, ביחס לבעלי החיים האחרים, הוא השילוב הדרמטי של קיומה של תודעה יחד עם מודעות עצמית ברמה מאוד גבוהה.

פרדוקס המודעות העצמית

חקר התודעה בפסיכולוגיה, בפיזיקה ובפילוסופיה נשאר עדיין "תקוע" סביב השאלה החידתית על אודות הקשר הבלתי מפוענח בין גוף לנפש. כל ניסיון לבנות מחשבי-על מורכבים לא הצליחו עדיין לייצר תודעה עצמית במחשב. הבעיה איננה סוגיה טכנית, אלא היא עקרונית. היא באה לידי ביטוי בכך שאנחנו איננו מבינים כיצד התודעה מתאפשרת. הפרדוקס של התודעה הוא כדלהלן: התודעה משמעה רפלקסיה עצמית. השאלה הנשאלת הינה כיצד התודעה עושה רפלקסיה עצמית על האני ומודדת אותו, כאשר עצם כלי המדידה התודעתי איננו נמדד. אמנם נכון, אנו חווים ומודעים לקיומה של תודעה עצמית. ואף על פי כן, הפרדוקס מבוסס על השאלה כיצד מתקיימת מערכת המכונה האדם, אשר מכילה את היכולת לידיעה עצמית, כאשר אותה ידיעה עצמית איננה נמדדת.

התודעה והמודעות העצמית מן ההיבט האבולוציוני, ההתפתחותי והחשיבתי.

התודעה והמודעות העצמית הן פונקציות שהתפתחו על שלושה צירים: פילוגנטי (אבולוציוני), אונטוגנטי (ההתפתחות הפסיכולוגית של הפרט מגיל 0 ועד גיל 18) והמיקרוגנטי (תהליך החשיבה כאן ועכשיו). מבחינה אבולוציונית, אנו עדים לכך שהאדם מתאפיין בארבעה משאבים: שפה, זיכרון, כושר למידה ויכולת חשיבה. לעומת זאת, בעלי חיים הנמוכים יותר בהיררכיה האבולוציונית, פועלים ומתנהגים על בסיס רפלקסים ואינסטינקטים. כפי שנאמר לעיל, גם בעלי חיים מתאפיינים ביכולות למידה הכרחיות לקיומם וגם הם מקבלים החלטות בתהליכי חשיבה סמויים מבלי להיעזר בשפה סימבולית. יחד עם זאת, מותר האדם מן החי הוא השפה, כושר הלמידה הגבוה והחשיבה היוצרת. כל אלו יחדיו יוצרים באופן חידתי את פונקציית התודעה והמודעות העצמית.

התודעה והמודעות העצמית בהקשר לאישיות הכוללת

כל ניסיון לחקור את התודעה והמודעות העצמית כפונקציה מבודדת של המערך המוחי והמנטלי של האדם עלול להעלות חרס בידינו. שכן, הטענה המוצגת הינה שאין להבין פונקציה מוחית ו/או נפשית בצורה מבודדת אלא יש לראותה בהקשר ההתהוותי של האישיות הכוללת. לכן, מנקודת מבט פסיכולוגית אנו נדרשים לחקור ולהסביר את פונקציית התודעה והמודעות העצמית בהקשר האישיותי הכולל. התודעה העצמית מושפעת מן השפה, מן הזיכרון, אך גם מן הרגשות והמזג של האדם. לכן, אציג להלן את הסבר תפקוד התודעה והמודעות העצמית בהקשר לראייה הכוללת של האישיות בהתבסס על תשעת הטיפוסים (א-ט) של תורת הפוטנציות של ישראל אודם.

המודע והלא-מודע

מבחינה אונטוגנטית, זיגמונד פרויד הציג את התפתחות התודעה של האדם במשולב לתת-מודע. לטענתו, נפש האדם מתאפיינת בשני סוגי חשיבה, אותם הוא כינה במונחים של "חשיבה ראשונית" המייצגת את התת-מודע (חשיבה סמלית, לא לוגית ולא רציונלית), לעומת חשיבה מפותחת יותר, אותה הוא כינה בשם "חשיבה שניונית" המייצגת את המודע (חשיבה רציונלית, לוגית, אנליטית, אובייקטיבית וביקורתית). לטענת פרויד, המערכת הנפשית מתפקדת "במעגליות קומפלמנטרית" כלומר בהשלמה הדדית של יחסים מוכלים, בין המודע ללא מודע ובמקביל בין החשיבה השניונית לראשונית. אין האחת יכולה להתקיים ללא רעותה.

החשיבה הפורמלית כמעצבת את התודעה והמודעות העצמית

מן ההיבט הקוגניטיבי היה זה ז'אן פיאז'ה שהציג את התפתחות החשיבה של האדם במעבר תלת-שלבי מחשיבה סנסו-מוטורית, עבור לחשיבה קונקרטית המבוססת גם על השפה, וכלה בחשיבה פורמלית. החשיבה הפורמלית שהיא החשיבה המתקדמת בהתפתחות של האדם, מתאפיינת על פי פיאז'ה, במה שהוא מכנה "חשיבה היפותטית דדוקטיבית". הילד המתבגר מצליח ליצור מציאות דמיונית, במערך המנטלי, מבלי שהמציאות תתקיים באופן ממשי ומבלי שהוא יבוא איתה במגע קונקרטי. הילד המתבגר חושב בשלב של החשיבה הפורמלית בצורה השערתית (היפותטית) של "אם...אז". זאת חשיבה של הצגת השערות יחד עם מתן תשובות אפשריות לאותן השערות. החשיבה הפורמלית מאפשרת את הבשלתה של התודעה ושל המודעות העצמית בצורה גבוהה יותר.

התפתחות התודעה והמודעות העצמית עקב תהליך של "ספרציה-אינדיבידואציה"

הפסיכולוגית מרגרט מאהלר תיארה את התפתחות נפש האדם באמצעות שני תהליכים: ספרציה-אינדיבידואציה. הפרט נפרד ממקור של תלות וזה מה שמאפשר לו צמיחה לעבר אינדיבידואציה. תהליך זה עובר התפתחות ספירלית ובכל שלב ישנה ספרציה חדשה המיילדת אינדיבידואציה לעבר התגבשות אוטונומיה אישית. על פי מאהלר, ככל שהאדם מגיע לבשלות של ספרציה גדולה, כך הוא מצליח להתבונן על המציאות ועל עצמו במשולב בפרספקטיבה אובייקטיבית, אשר משפיע על גיבוש התודעה והמודעות העצמית. לעומת זאת, ככל שהספרציה מתעכבת או מתקבעת, האדם חי בסימביוזה וזה מחבל בעד הריחוק הפרספקטיבי של האדם כלפי עצמו ובמקביל כלפי סביבתו. מצב שכזה משבש ואף מעכב את התפתחות התודעה והמודעות העצמית.

להוסיף את שלבי פרויד מול שלבי שוהם

הפרדוקס של התודעה והמודעות העצמית

אם נבחן את המציאות האמפירית באופן דיכוטומי, ניתן לומר שככל שהאדם סובל ממחלה נפשית קשה, החל מנוירוזה וכלה בפסיכוזה או סכיזופרניה, התודעה והמודעות העצמית משתבשים. לעומת זאת, ככל שהאדם יותר מגובש בנפשו לעבר אוטונומיה ובריאות נפשית, התודעה והמודעות העצמית מגובשים יותר. פה מתעוררת בעייתיות שניתן לתארה על בסיס מושג היפותטי חדש המכונה "חוק שימור הנפש". חוק שימור הנפש גורס שככל שתפקוד אחד מועצם, התפקוד השני ממוזער ולהפך על מנת לשמור על קביעות פנימית. פה נוצר פרדוקס בהקשר לדיון על אודות התודעה והמודעות העצמית.

כותרת

ככל שהאדם מתבונן על עצמו ועל סביבתו בספרציה גדולה יותר, הוא מסוגל לבחון את המציאות באופן מרוחק ואובייקטיבי, דבר המעצים את פונקציית התודעה ובמקביל את המודעות העצמית. לעומת זאת, האדם נדרש לשלם מחיר על יכולתו להתבונן על המציאות בריחוק אובייקטיבי. שכן, זה מלווה בהכרח בעיוורון כלפי היכולת לבצע אינטרוספקציה עצמית סובייקטיבית. מנגד, ככל שהאדם חווה מגע סובייקטיבי עם עצמו, הוא משלם מחיר של תודעה ומודעות עצמית פחות אובייקטיביים. הוא זוכה לחוויה של מגע אינטרה-סובייקטיבי מועצם הטומן בחובו תחושות, רגשות, תשוקות אשר יחדיו מקנים לו ראייה ייחודית המבוססת על האינטליגנציה הרגשית. ניתן לומר שיש מאבק טריטוריאלי בין אינטליגנציה אנליטית (התודעה) לבין האינטליגנציה הרגשית (המודעות העצמית).

מן ההיבט הגרפולוגי, ניתן להציג את שני כתבי היד של ענקי הרוח של המאה ה-20 זיגמונד פרויד ואלברט אינשטיין. כשהייתי חייל והתעניינתי כבר אז בגרפולוגיה, טלפנתי לגרפולוג הידוע ד"ר אריה נפתלי וביקשתי להתייעץ איתו בסוגיה בלתי-מובנת על אודות כתב ידו של פרויד. ד"ר נפתלי אמר שהוא מוכן לקבל אותי בביתו-משרדו מכיוון שאני חייל. הגעתי אליו והצגתי בפניו את השאלה: "כיצד אתה מסביר את הרווח הבין-שורתי של כתב היד של פרויד שהוא כה צפוף?". שכן, ידוע שמדען מתבונן על המציאות באופן מרוחק ואובייקטיבי, כפי שזה מתאפיין בכתב היד של אלברט אינשטיין, זה איננו קיים אצל המדען בחקר הנפש זיגמונד פרויד. ד"ר נפתלי ענה לי: "זאת סוגיה מסובכת וכשתגדל אסביר לך". עזבתי את משרדו ללא מענה. לימים קראתי ספרות בנדון ומצאתי תשובה מספקת שהיא בגדר השערה גרפו-פסיכולוגית. הטענה הינה שהמרחק הבין-שורתי הצפוף בכתב היד של פרויד מלמד על ראייה אינטרוספקטיבית בנפש האדם ובעצמו כאחד, והיא מחייבת את "הצפיפות" הבין-שרותית, בניגוד למרחק הגדול הקיים אצל אינשטיין ומדענים אחרים שההתבוננות שלהם על היקום, גם במקרו וגם במיקרו, היא התבוננות ממרחק פרספקטיבי.

אם נתבונן בארבעה התפקודים הנפשיים של קרל גוסטב יונג: החשיבה, ההרגשה, האינטואיציה והחישה, ניתן לומר שככל שהאדם מתאפיין באישיותו בארבעת התפקודים הללו באופן אינטגרטיבי, הוא זוכה לתודעה ומודעות עצמית בשלים ומגובשים. לעומת זאת, ברגע שתפקוד אחד או שניים משתלטים על האחרים והופכים להיות דומיננטיים, האדם משלם מחיר של פגיעה בתודעה ובמודעות העצמית. הדבר בא לידי ביטוי גם בתפקוד האינטואיציה, החישה, ההרגשה והחשיבה. אתאר מצב נפשי זה בחלק השני של המאמר, תוך התייחסות לטיפולוגיה הפסיכולוגית של ישראל אודם (טיפוסי א-ט).

המודעות העצמית בניגוד לתודעה, טומנת בחובה אינפורמציה הרבה יותר מורכבת על אודות האדם את עצמו. היא קשורה בצורה ישירה לגיבוש הזהות העצמית. ניתן לומר שלאחר שהאדם עובר מספר שנים של פסיכותרפיה, הוא מצליח להעצים את המודעות העצמית על אודות "נקודות עיוורות" באישיותו. אלו שאינם מחטטים בנפשם, עלולים לחוות עיוורון עצמי של חוסר מודעות עצמית. לכן, ניתן לעשות הבחנה בין פונקציית התודעה שהיא יותר קוגניטיבית במהותה, לעומת פונקציית המודעות העצמית שהיא מורכבת מתכנים המחייבים מגע ישיר עם העולם הפנימי של נפש האדם. המגע הזה איננו רק רציונלי אלא גם חווייתי ורגשי. לכן, אנו נידרש לעשות הבחנה דיפרנציאלית בתיאור של אישיות האדם בין תפקוד התודעה לבין תפקוד המודעות העצמית.

חלק ב':

הטיפולוגיה האישיותית (טיפוסי א-ט על פי אודם)

כמאפיינת תודעה ומודעת עצמית

טיפוס א'

מס.

תפקוד

אפיון פסיכולוגי של התפקוד





תודעה

תודעה נמוכה עקב חוסר ריכוז, חוסר זיכרון ונטייה להימצא במצב מנטלי הזייתי.





מודעות עצמית

מודעות עצמית נמוכה. אין נטייה לאינטרוספקציה וגם אין פיקחון בהבנה עצמית.





טיפוס ב'

מס.

תפקוד

אפיון פסיכולוגי של התפקוד





תודעה

תודעה גבוהה עקב ריכוז, קשב, זיכרון, תשומת לב ושילוב אינטגרטיבי של ארבעת תפקודי יונג.





מודעות עצמית

יש פער בין מודעות עצמית מעל הממוצע עקב קיומה של אינטליגנציה רגשית ממוצעת ומעלה; לבין עיוורון במודעות העצמית עקב התמקדות יתר בעשייה (דואינג) על חשבון אינטרוספקציה של ביאינג.





טיפוס ג'

מס.

תפקוד

אפיון פסיכולוגי של התפקוד





תודעה

תודעה ממוצעת. החשיבה זריזה ואינטואיטיבית אך ללא ריחוק אובייקטיבי של המציאות אלא יותר היסטריוני בשיפוט.





מודעות עצמית

מודעות עצמית ממוצעת ומטה. יש קיבעון של פנטזיות מגלומניות וזה בא על חשבון התבוננות עצמית מבוקרת, ביקורתית ומפוקחת.





טיפוס ד'

מס.

תפקוד

אפיון פסיכולוגי של התפקוד





תודעה

תודעה גבוהה עקב ריכוז, זיכרון, מיקוד וריחוק אובייקטיבי בשיפוט המציאות החיצונית ובשיפוט האני את עצמי.





מודעות עצמית

מודעות עצמית ממוצעת ומעלה. יש פיקחון ריאליסטי בהבנה של החוזקות והחולשות אך יש במקביל הרבה הכחשות והדחקות רגשיות.





טיפוס ה'

מס.

תפקוד

אפיון פסיכולוגי של התפקוד





תודעה

קיימת תודעה מיוחדת שניתן לכנותה בשפה הפסיכיאטרית כהיפר-תודעה. שכן, הטיפוס מרוכז באופן אובססיבי בחשיבה ובתודעה כלפי היקום.





מודעות עצמית

מצד אחד, יש נטייה לעודף מודעות עצמית עקב חטטנות יתר בפצעים הרגשיים ובהיבטים הסובייקטיביים של העולם הרגשי. מצד שני, יש הדחקות והכחשות כבדות משקל היוצרות עיוורון בולט.





טיפוס ו'

מס.

תפקוד

אפיון פסיכולוגי של התפקוד





תודעה

תודעה ממוצעת ומטה. השיפוט של המציאות הוא רגשי, נאיבי וילדותי. יש נטייה לצייר את המציאות באופן אידיאליסטי. כל אלו יוצרים רגרסיה לעבר תודעה ילדית.





מודעות עצמית

נוצר פער בין מגע אינטרה-סובייקטיבי רגשי עז; לבין חוסר ריחוק אובייקטיבי וגם חוסר מודעות ריאליסטית. ישנה נטייה לבצע אידיאליזציה. לכן, המודעות העצמית משתבשת לעבר מעבר חיצוני בין תחושת סלף גרנדיוזית לבין נפילות לעבר דה-אבלואציה. זה מטלטל את המודעות העצמית לעבר מודעות עצמאית בוסרית.





טיפוס ז'

מס.

תפקוד

אפיון פסיכולוגי של התפקוד





תודעה

תודעה גבוהה עקב התבוננות בחיים בפיקחון היפר-ריאליסטי. התודעה מבוססת על חשיבה פוזיטיביסטית של עובדות המציאות ככאלו באופן קונקרטי.





מודעות עצמית

המודעות העצמית נעה בין נטייה להכחשות והדחקות קשות היוצרות עיוורון הכרחי, לבין דחף לראות את המציאות באופן ריאליסטי גם בנקודות כואבות.





טיפוס ח'

מס.

תפקוד

אפיון פסיכולוגי של התפקוד





תודעה

תודעה ממוצעת ומטה. החשיבה משוסעת ולא אינטגרטיבית. יש נטייה לקיבעון חישתי. מצד אחד, זה יוצר תודעה ריאליסטית עכשווית ומצד שני, יש שסעים ופערים בפונקציית התודעה.





מודעות עצמית

המודעות העצמית נמוכה. שכן, יש נטייה להכחשות והדחקות קשות. יש קושי למגע אינטרה-סובייקטיבי כנה, רגשי, פתוח ונהיר. הכל קבור בעיוורון, הגורר לתגובות של מתיחות ועצבנות.





טיפוס ט'

מס.

תפקוד

אפיון פסיכולוגי של התפקוד





תודעה

תודעה ממוצעת ומטה. אין פרספקטיבה אסטרטגית כלפי המציאות. החשיבה מושפעת מיצרים ורגשות ופחות מצלילות אנליטית.





מודעות עצמית

המודעות העצמית נמוכה. יש מגע בלתי-אמצעי וחוויתי עם רגשות פנימיים אך בלי המשגה רציונלית והבנה מפוקחת של הזהות האישית.





הפרעות במודע

מצב המודע הוא היכולת לקלוט גירויים מהסביבה ומפני הגוף. יכולת זו מאפשרת מודעות לסביבה ולעצמו. היכולת שלנו לבדוק את מצב המודע מורכבת מהסתכלות על התנהגות הנבדק וההערכה של יכולתו לקלוט גירויים בזמן הבדיקה, וכן בצורה עקיפה על ידי בדיקת התמצאות בזמן ובמקום, וביכולתו להכיר ולזהות בני אדם. בדיקת המודע היא לעיתים בעייתית כאשר הפרעות בריכוז וחוסר שיתוף פעולה מצד הנבדק עלולים לגרום לטעויות בהערכת מודע. כמו כן, גם במצב נורמטיבי, רמת המודע אינה קבועה והיא משתנה מרגע לרגע.

אפשר לחלק הפרעות במודע ל-3 קבוצות:

ירידה ברמת ובעוצמת המודע.

עלייה ברמת ובעוצמת המודע.

צורות מודע לא רגילות.

במצב מודע ערני ונורמלי, אנו קולטים את הגירויים מהסביבה ומעצבים אותם. למצב מודע נורמלי דרושה מערכת עצבים מרכזית תקינה. שכן, מערכת זו אחראית לארגון הגירויים הפנימיים לתמונה בעלת משמעות.

מצבים של ערפול במודע

דליריום: ישנה ירידה כללית ביכולתו של אדם לקלוט גירויים מן הסביבה ומן הגוף. האדם מתגלה כשקט ואפילו אפטי. כשהדליריום גובר יכול להופיע אי-שקט ואף מחשבות שווא פרנואידליות והלוצינציות.

מצבי צמצום המודע: לעיתים זה מופיע כחלק מנורמה. ממצב זה קיים צמצום המודע לשדה קטן תוך הגדלת הריכוז, ולעיתים אף עלייה בחדות התפיסה של הגירויים משדה זה. דוגמא למצב נורמטיבי כזה היא קריאת ספר.

סטופור

מצבים פתולוגיים של צמצום המודע נקראים סטופור. זה עלול להיות בדרגות חומרה שונות בין יכולת ליצור קשר מינימלי כמלמול מילים, לבין ניתוק מוחלט מן הסביבה, תוך התייחסות אך ורק לחוויות פנימיות של החולה. אין החולה מסוגל להפסיק מצב זה בהחלטה רצונית.

מצבים של חדות המודע

באופן נורמלי יש במצבי ריכוז עליה בחדות המודע. אפשר לראות זאת גם במצבים של איום ודריכות לקראת ביצוע מטלה. במצבים אפקטיביים נורמטיביים ונעימים כגון שמחה, אפשר לראות עלייה בחדות המודע. חדות חושים היא תופעה נלווית לחוויית סמים. כמו כן, אנשים בעלי אישיות פרנואידלית בולטת לעיתים חדות מודע מופלגת עם יכולת קליטה של גירויים ושינויים קלים בסביבתם. חדות חושים מיוחדת אפשר לראות במצבים פתולוגיים הקשורים לאפקטים של חרדה או מאניה. זה מעלה את חדות החושים כאשר הסביבה נתפסת כבעלת חדות בקו ובצבע.

מצבי מודע מיוחדים

מצבים אקסטטיים

מצב שכזה הוא מצב מודע מורכב. מצד אחד, קיים צמצום מודע מלווה בחדות מודע בשדה מצומצם. הגירויים והחוויה נתפסים כבעלי משמעות דתית, החפצים והאירועים עשויים לקבל משמעות סימבולית כמסמלים את מהות ההוויה. החוויה מלווה בתחושת אושר פנימי רב. החוויה האקסטטית היא לעיתים נורמטיבית. היא מופיעה יותר במצב של סבל אישי או קבוצתי.

מצבי דיסוציאציה היסטרית

במצבים אלו קיים איבוד תחושת ההמשכיות בין עברו וזהותו של הנפגע לבין מצבו הנוכחי. נוצר נתק בין העבר לבין ההתנהגות המורכבת של האדם. זה מתרחש בד"כ במצבי דחק רגשיים. לאחר מכן יש אמנזיה לתקופת הדיסוציאציה.

מצבים דמויי חלום

יש לחולה הרגשה סובייקטיבית כאילו הוא נמצא במצב של חלום. החולה לא מתמצא בזמן ובמקום. הוא עשוי לפרש חפצים בסביבתו בצורה סימבולית. תחושת הזמן נפגעת בצורה בולטת והחולה אינו יכול להעריך את המעבר בזמן.

שינה

אינסומניה

שינת יתר

נרקולפסיה- נטייה להירדם באמצע היום.

הפרעות באיכות השינה

חלומות זוועה

חלומות בעתה

סהרוריות

הפרעות במודע

ירידה ברמה ובעוצמה של המדע:

ערפול במודע: דליריום (מחשבות שווא והלוצינציות) וצמצום מודע (קריאת ספר).

סטופור.

עליה ברמת העוצמה של המודע:

מצב נורמלי של עלייה בריכוז.

מצבים של איום ודריכות לעבר ביצוע מטלה.

תופעה נלוות לחוויית סמים.

אישיות פרנואידלית.

אפקט של חרדה או מאניה.

צורות מודע לא רגילות:

מצבים אקסטטיים (חוויה דתית).

דיסוציאציה היסטרית.

מצב דמוי חלום.

מצבי שינה.

מס.

מצב מודע

טיפוס א-ט



1.

ירידה ברמה ובעוצמה של המדע





1.1

ערפול במודע - דליריום

טיפוס א'



1.2

ערפול במודע - צמצום מודע של קריאת ספר

טיפוס ה', טיפוס ז'



1.3

ערפול במודע של סטופור

טיפוס ה', טיפוס ז'



2.

עלייה ברמת העוצמה של המודע





2.1

מצב נורמלי של עלייה בריכוז

טיפוס ב', טיפוס ד', טיפוס ז'



2.2

מצבים של איום ודריכות לעבר ביצוע מטלה

טיפוס ז', טיפוס ח'



2.3

תופעה נלוות לחוויית סמים

טיפוס ו', טיפוס ח'



2.4

אישיות פרנואידלית

טיפוס ב', טיפוס ח', טיפוס ה'



2.5

אפקט של חרדה או מאניה

טיפוס ג', טיפוס ח'



3.

צורות מודע לא רגילות





3.1

מצבים אקסטטיים (חוויה דתית)

טיפוס ה', טיפוס ח', טיפוס ג', טיפוס ז'



3.2

דיסוציאציה היסטרית

טיפוס ט', טיפוס ג', טיפוס ח'



3.3

מצב דמוי חלום

טיפוס ו', טיפוס ה', טיפוס א'



3.4

מצבי שינה

טיפוס א'





פירוט הטבלה:

חלק ג':

סיכום אינטגרטיבי של האישיות הקולאז'ית הרב-זהותית

בהבנת התודעה והמודעות העצמית של האדם

מה ההבדל בין חשיבה לתודעה.

אין תודעה בלי חשיבה, אבל יכולה להיות חשיבה בלי תודעה.

סוגים של תודעה – מצבי תודעה שונים.

לטענתי טיפוס ד' מגיע לתודעה מגובשת וכמו שנאמר בשביל לראות טוב, צריך להיות עיוור לדברים לא רלוונטיים.

טיפוס ג' או ו' – יש להם תודעות אחרות ומרשימות, אבל הם עיוורים לתודעה הריאליסטית והאובייקטיבית של ד'. כל אחד משלם מחיר.

יחד עם זאת, במקום לשים את זה אופקית, אני שם את זה היררכית ומראה רגרסיה של מצבי תודעה. טיפוס ו' הוא חולמני, טיפוס ג' הוא פנטזיונרי, טיפוס ח' הוא משוסע, טיפוס ה' זה היפר תודעה אבל עם אידיאה פיקס וכו'.

עדיין אנחנו מתקשים לאפיין את מושג התודעה.